שי פירון עלה על זה: החינוך בישראל לא מתאים למאה -21. בשבוע הבא הוא בטח יגלה ש-32 ילדים בכיתה זה לא ממש אפקטיבי ושהחופש הגדול ארוך מדי. אבל אם להיות כנים לרגע, נראה שפירון התחיל את עבודתו ברגל ימין ומסמן את עצמו כתקווה לשינוי והתרעננות במערכת החינוך ולחשיבה אחרת מהמקובל. אבל אם כבר חשיבה מחוץ לקופסה, הרשו לי להשיא לשר החינוך שתי עצות שאולי יועילו לו בתפקידו החדש (לו רק הוא היה קורא את הטור הזה..):
הראשונה, קודם כל להסתכל על המטרות. הרענון האמתי שמשרד החינוך צריך להבין הוא מהו תפקידו ובמה הוא צריך להתמקד. משרד החינוך, כמשתמע משמו - מתיימר לחנך את הנוער והילדים בישראל. האם יש ביכולתו של משרד ממשלתי לדאוג לחינוך של דור בעידן הזה? האם השפעתם של מורים חזקה מספיק בשביל לבטל את הכוח שיש להורים להשפיע על חינוך ילדיהם? האם השפעתם של בתי הספר יכולה לעלות על כוחה של החברה בה התלמיד חי? רבים לא יסכימו איתי, אבל אני טוען שלא. מורה יכול במשך ימים שלמים להגיד לילד כמה הוא טוב ומכושר וכשהוא יגיע הביתה הוא ישמע מאבא שלו ש"לא יצא ממנו כלום" וכל עבודתו של המורה תרד לטמיון.
ויתרה מכך, נניח שבתי הספר יכולים להשפיע ובכוחם של מורים ומנהלים באמת לחנך את הנוער. לאילו ערכים בדיוק הם יחנכו אותם? מה המדיניות? מה נכון ומה לא נכון? בעידן בו בכל שלוש שנים יש ממשלה חדשה ובכל דקה וחצי משתנה כאן האג'נדה (ע"פ מספר הלייקים בפייסבוק), לחנך היא מילה גדולה מדי.
אז מה כן? מטרתם של בתי הספר צריכה להיות בנתינת כלים ללמידה נכונה ועצמאית, בהקניית מיומנויות חברתיות ופיתוח הרגלים יעילים ובחינוך לערכים אוניברסליים על פי החוק הדמוקרטי במדינה (אין צורך 'להתפרע' עם זה). לחלק הזה צריך להוסיף מערך שידע לתת כלים להורים על מנת שיוכלו לגדל את ילדיהם כפי שמתאים להתפתחות ילדים. מותר ורצוי לצפות מהורים לעשות משהו אקטיבי על מנת שהילדים שלהם יגדלו להיות אזרחים מועילים ושומרי חוק. אם החינוך מתחיל בבית אז משם צריכה לבוא הישועה. תוסיפו למטרות האלו את חומר תוכניות הלימודים ויש פה מספיק עבודה לכולם.
השנייה, להפסיק לזלזל בתלמידים. יש תחושה במדינה שהנוער בארץ נבוב, שאין לו סיכוי, שהוא עצלן ובטלן וכל מה שמעניין אותו זה סמארטפונים ומעללי המשתתפים באח הגדול. וזה המקום להגיד, יש כאן ביצה ותרנגולת ומכיוון שהתרנגולת לא מצפה מהביצים שלה לכלום אז לא פלא שהן מלאות בסלמונלה. הגיע השעה להעלות את הציפיות מהתלמידים במערכת החינוך. הגיע הזמן שאת החומר של שנת לימודים שלמה יהיה בלתי אפשרי לשנן תוך שבועיים בשביל לעבור מבחני סיום, שהלמידה תתבסס על יותר מלשבת בכיתה ולשתוק ושבוגרי תואר ראשון יחשבו מפעם לפעם ולא רק יקיאו חומר שהם שמעו מהמרצים. צריך לשאוף לכך שתלמידים בארץ הזו ילמדו יותר חומר, יקראו יותר ספרים, יחשבו יותר מחשבות, יהיו שותפים אקטיביים בחומר הנלמד ובפשטות, שידרשו מהם יותר. הנוער בישראל לא מטומטם, הוא רק מכוון נמוך מאוד.
אז בהצלחה לשר החינוך בתפקידו החדש, נקווה שישכיל להבין שלא רק שהחינוך בישראל צריך להתאים למאה ה-21, הוא צריך לכוון את עצמו כבר למאה ה-22 כי העתיד של החברה בישראל תלוי בחינוך הזה.
ללא ספק הגדרת המטרות של משרד החינוך חייבת להשתנות. האינדוקטרנציה המאפיינת את משרד החינוך היא נוראית. תפיסת אחוזי אחזקת הבגרויות כחזות הכל, אנשים ארכאיים שחיים עמוק במאה ה-19 ונחשבים שמרנים אפילו לתקופה ההיא.
השבמחקכמורה ומחנך אני יכול לומר שדיכוי היצרתיות וטיפוח הבינוניות בקרב מורים ותלמידים אלו הדברים הכאובים באמת. התפיסה המעוותת כי בדרך הזו ניתן יהיה להתחבר "לנפשו" של התלמיד. תוסיף לזה מספר של 35 תלמידים בכיתה ורצוי גם שלא להתלונן על בעיות אלא לנסות לפתור אותם בעצמך (כי אחרת אתה מצטייר חלש ולא משמעותי), וקבל מערכת המזלזלת בכבודו של התלמיד, כזו שלא תשיג לעולם יעד חינוכי כלשהוא.