יום שבת, 25 במאי 2013

אין מילה בעברית לאובייקטיביות

השבוע החולף הבליט כמה דוגמאות מרגיזות להסתכלות סלקטיבית על המציאות גם מאלו שאמורים להיות אובייקטיביים. ישנו קו, לא דק בכלל, שמחבר בין עיתון ואתר חדשות שמתעלמים מידיעה חדשותית על הפגנה, בין משטרה שמתעלמת מתלונתה של אם בדואית ובין תקשורת מתגייסת שמספרת על מה קורה בבית הווירטואלי של הפח הגדול. לקו הזה קוראים קשרי הון-שלטון והם מכתיבים לנו את החיים כאן. סיכום שבוע.


לפני כמה שנים, בעונת הספורט של 2007/8, נפל דבר בישראל. קבוצה של אוהדים שמאסה בניהול הרקוב של המועדון אותו הם אוהדים, לקחה את עתיד המועדון לידיה, התפצלה ממועדון האם והקימה מועדון המנוהל אך ורק בידי האוהדים, אשר רוכשים מדי שנה מניה בקבוצה בתמורה כספית ובכך קובעים את סדר היום, שיטת הניהול, מבנה ההנהלה ועוד. המודל הזה, הלקוח ממודלים דומים באירופה הצליח מאוד בקרב קבוצת הכדורגל של הפועל קטמון ירושלים והפועל אוסישקין תל אביב וזכה מאז לחיקויים רבים בספורט הישראלי. 
לפעמים אני מהרהר למה איש לא מנסה להחיל את המודל הזה על העיתונות. בכל פעם שאני רואה סיקור מוטה של פרשה כלשהי, רדיפה וסימון של  אוכלוסיה מסוימת, התעלמות מהנעשה באזורים מסוימים בארץ או סתם התייחסות מוגזמת לחדשות צהובות אני תוהה למה לא נארגן קבוצה גדולה של אנשים שרוצים את החדשות שלהם נקיות מאינטרסים ואובייקטיביות ככל האפשר (ואם אי אפשר, אז לפחות כאלה שמראות את שני הצדדים  או כאלו שיש להם אמות מידה מסודרות על מה לפרסם ומה לא), נקים עיתון או לפחות אתר חדשות ותמורת תרומה כספית של כל אחד ננהל עיתון שידווח על המציאות כפי שהיא צריכה להראות מנקודת מבט של אנשים נורמליים במדינה הזו ובלי הרבה צהבהבות וריקבון.

השבוע הרהרתי בעניין כאשר בתקשורת דווח על מפגינים שפרצו למשרדי YNET במחאה על כך שאלה לא סיקרו יום קודם לכן את ההפגנה שנערכה מול ביתו של יצחק תשובה. כמובן שאינני מצדיק אלימות כלשהי (המפגינים מצידם טוענים שלא הייתה כל אלימות והם רק הפגינו בשקט מול משרדי האתר) אבל השאלה שאותם מפגינים ירוקים היא במקום - האם יש קשר בין יצחק תשובה לבין YNET שמונע מהאתר לדווח על עניין חדשותי שלציבור יש עניין בו?

אינני יודע מה הקשר בין תשובה לאתר מבית ידיעות אחרונות אבל סיפור אחר ממחיש קשרים לא נאותים של העיתון והאתר. לפני חודש וחצי, ממש כמה שעות לפני שהשביתה של עובדי חברות התעופה הישראליות במחאה על הסכם שמיים פתוחים החלה, פרסם YNET בהבלטה (כותרת ראשית כמובן) ידיעה חדשותית על כך שדו"ח סודי שהוסתר מהציבור מדווח על כך שאל על עלולה לקרוס בעקבות ההסכם. מבלי להיכנס לנכונות הידיעה ומהימנותה, הלכתי לבדוק מה גורם לאתר חדשות לדווח על דו"ח זניח וחד צדדי אשר מטה את דעת הקהל כנגד ההסכם. התשובה התגלתה לי אחרי כמה חיפושים פשוטים בגוגל. דדי בורביץ', אחד השותפים בקבוצת 'כנפיים' שהיא מהבעלים של אל-על נשוי באושר לתמר בורוביץ'-מוזס שהיא בת למשפחת מוזס, המשפחה השולטת בידיעות אחרונות. האם הקשר המשפחתי הוא זה שגרם לYNET לפרסם ידיעה שלא פורסמה בשום מקום אחר בכותרת הראשית שלו? אני מנחש שכן ואני לא אתפלא אם גם ההפגנה משבוע שעבר לא פורסמה כי לבעלה של ג'ודי שלום-ניר-מוזס (משפחת מוזס, כן?),  סילבן שלום, שר האנרגיה והמים יש רצון מסוים שיצחק תשובה, ברון הגז ייצא גז אל מחוץ לגבולות המדינה.

אבל ככה זה בתקשורת הישראלית ובשוק הישראלי הקטן, קשר מסתבך בקשר שמסתבך בקשר אחר ובתוך כל הסבך הזה האמת לא מצליחה להיחלץ ולצאת לאור. כאשר עיתון ובנק נמצאים תחת אותה בעלות, אל תצפו שהעיתון יפרסם תחקיר, מהפכני ככל שיהיה, על בכירים בבנק שמעלו (מקרה היפותטי). כאשר מחזיקי המניות של זכיין בערוץ הטלוויזיה המסחרי הם גם מחזיקי המניות של חברת משקאות גדולה , אל תתפלאו שהיא מקבלת שעות קידום מכירות בתכניות רבות (עוד מקרה היפותטי) וכאשר החינמון המופץ לציבור בכל רכבת נוסעת ובכל צומת ראשית מדווח על הצלחה של הממשלה גם כשהיא נכשלת, רק בגלל שהברון  של ראש הממשלה הוא גם הטייקון שמממן את העיתון (גם כאן כמובן מקרה היפותטי) אל תניחו שמה שאתם קוראים רלוונטי למציאות.

עד שלא יותרו הקשרים הללו לא נזכה לשמוע על מה שמתרחש פה מנקודת מבט קצת יותר אובייקטיבית. חדשות הממומנות בידי ציבור גדול גם יפרסו יריעה יותר רחבה וגם ייתנו לעם בישראל שיעור חשוב בכך שהכוח בידיו. ובינתיים, עוד לא הומצאה המילה העברית לאובייקטיביות ולא בכדי.


*

השבוע קמה זעקה גדולה בארץ בעקבות הסיפור המזעזע על רצח הילדות הבדואיות בידי אביהן, רצח שהתבצע למרות תלונתה של האם למשטרה בדבר האפשרות שהאב יפגע בבנות. הטענות במקרה הזה כוונו אל המשטרה ואוזלת ידה בפרשה אך כמו תמיד פספסו בגדול את התמונה הכוללת. כי עם כל הכבוד למשטרה (ואין לי יותר מדי כבוד אליה, תאמינו לי) הציבור הבדואי זוכה להתעלמות גורמת מכל רשויות החוק. אם זה הממשלה שמתעלמת ממצוקותיהם ומסרבת לפתור במשך שנים את בעיותיהם ולהסדיר את נושא קרקעות הבדואים (בני בגין ניסה, אולי יקרה אם זה משהו בקרוב), אם זה מערכת המשפט, אשר רצח על כבוד המשפחה זוכה בעיניה להקלות בדין משל היה זה 'רצח לגיטימי', אם זה השירותים החברתיים הנמוכים להם זוכים הבדואים (בתי ספר בלי שולחנות, מספר נמוך של עובדים סוציאליים, היעדר תשתיות כמו מים, כבישים וחשמל) ואם זה המשטרה, אשר אינה מטפלת בהתפרעויות ופשע בחברה הבדואית (כי זה כנראה מפחיד מדי) ולכן תופעות כמו השתלטות על קרקעות, פרוטקשן  זריקות אבנים או סתם גנבות קטנות וגדולות לא זוכות כלל להתייחסות.   

אינני חושב שהבדואים צדיקים גמורים, אני אפילו בטוח שהם רחוקים מאוד מהתואר הזה, אבל בכך שהמדינה מתייחסת אליהם כאזרחים סוג ב' או ג', בזה אני בטוח ומפקד משטרת ערד וסגנו בסה"כ חיקו נורמת התנהגות שהם רואים אותה יום-יום ושעה-שעה במדינת ישראל של שנת 2013.

ובאותו עניין, לא רק הבדואים זוכים להתעלמות המשטרה, זה קורה גם עם ציבורים אחרים (העדה החרדית בירושלים למשל) שבהם היא אינה מטפלת ולפעמים (אולי יותר מלפעמים) קורה גם לאזרחים תמימים כמו גדי ויכמן ז"ל. אז למה המשטרה לא עושה מספיק? האם זה רק בגלל מצוקת כוח אדם? האם זה בגלל אינטרסים פוליטיים? האם זה בגלל שהיא חוששת לחיי השוטרים? האם זה בגלל שיש שווים יותר ושווים פחות? או שאולי זה גם בגלל שכל עוד המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) יושבת בתוך המשטרה וחקירות רשלנות שוטרים נעשות ע"י חבריהם השוטרים ולא ע"י גוף חיצוני אובייקטיבי, אין באמת למשטרה סיבה להשתפר וללמוד ואין באמת סנקציות נגד שוטרים שסרחו. ואולי כל התשובות נכונות והעיקר לטפל במה שנראה ומצטלם טוב. 

במחשבה שנייה, אולי בהמשך לנושא הקודם שמוזכר כאן, נקים 'משטרת אזרחים'...


*
ומעניין לעניין באותו עניין, אם גם לכם נמאס לשמוע בכל מקום ולקרוא בכל כלי תקשורת על מעלליהם של דיירי הבית הפח הגדול אז כנראה שאתם בחברה טובה. חבר טוב העיר את תשומת ליבי לכך שדיווח על הדחה של מתמודד בבית הפח מדווחת במוסף התרבות של העיתון. אז אם זאת תרבות, אוי לנו ואבוי לנו.

אינני מצפה מהתקשורת לחדול מלדווח על הריקבון הזה, הרי בכל זאת ישנן יותר מדי ידיים בוחשות שמעוניינות בכסף שמגלגלת התעשייה הזו ומוכנות להקריב לשם כך מושגים שוליים כמו 'חינוך' וסולידריות ציבורית' אבל בכל זאת מדהים להיווכח איך יצר המציצנות הדוחה משתלט על כך הרבה אנשים פשוטים ונורמטיביים המכורים ל'גן החיות האנושי' הזה ואין בהם אף לא טיפת ביקורת כלפי התכנית וכל תעשיית התוכן הדוחה שעומדת מאחוריה. מדהים עוד יותר שעוד לא קמה מחאה וקול זעקה אמיתי נגד הפח הגדול וקבוצת המחאה הכי גדולה נגד התכנית הזאת בפייסבוק היא של תושבי הדרום המתלוננים על כך שאין להם נציג בתוך הזוהמה הזאתבקבוצה הכי גדולה נגד הפח הגדול יש 45 חברים ואני מציע להצטרף אליה, לא כי משהו ישתנה, אלא יותר כדי להיזכר שיש פה עדיין עוד כמה אנשים שפויים.

 *
עושה רושם שמיזם המכוניות החשמליות "בטר פלייס" הולך להתפרק ולעבור מן העולם וזאת על אף הבטחותיו של נשיא המדינה שמעון פרס שהשקת המכונית החשמלית בישראל תהווה סמל לעמי העולם וישראל תהיה מדינה מובילה בתחום. המכונית החשמלית של בטר פלייס טמנה בחובה שני בלופים שהציבור לא קנה. הראשון, הוא נושא המחיר, עלות מכונית חשמלית והשימוש בה לא פחת ואף עלה על מחיר מכונית רגילה מה שגרם לה להיות לא כדאית לנהגים. האם המדינה יכלה לקחת פחות מיסים על מכונית ירוקה? ככה מקדמים את איכות הסביבה?!, אז זהו שלא. 
הבלוף השני הוא כמובן העובדה שהמכונית היא מכונית ירוקה. בפעם האחרונה שבדקתי את רוב החשמל בישראל מפיקים מתחזיקו חזק... פחם. כך שזה לא משנה אם הדלק המבוסס על נפט יגיע ישר אל המכונית שלכם או יגיע אל המכונית שלכם דרך החשמל. כל עוד לא מפיקים פה את רוב החשמל ע"י גז טבעי או אנרגיה סולארית או הידראלית, אז בעצם לא עשינו שום דבר בשביל אמא טבע (ומה גם שבשל משבר הגז עם מצרים ישראל משתמשת לעיתים דחופות במזוט שמזהם פי כמה וכמה מדלק רגיל) .מכונית ירוקה? אז זהו שלא.

ובכלל מהסיפור הזה ניתן ללמוד שאם מיישמים רעיונות  חדשים ומהפכניים באותה שיטה ישנה ורקובה (ניהול כושל ויקר, חזירות קפיטליסטית ובעלות של אותם חברות מוכרות השולטות בשוק) מסתבר ששום דבר לא קורה. הסיפור של בטר פלייס  כמובן מחביא בתוכו ארוניה לא קטנה שמתבטאת בכך שחזון ה"בטר פלייס" שלנו הולך להתפרק. יקח זמן עד שישראל תהיה בטר פלייס וזה לא יקרה כנראה דרך מכונית חשמלית.

ואם כבר דיברנו על ליישם רעיונות חדשים ומהפכניים באותה שיטה קלוקלת ובשם שמבטיח הבטחות שלא יתקיימו, אתם יכולים לעשות בעצמכם את האנלוגיה למפלגה שקוראים לה "יש עתיד". יש עתיד? אז זהו שלא.

*
וקצת חדשות טובות לסיום: שאול מופז הצהיר בראיון למעריב כי "זו רק שאלה של זמן, אני אהיה ראש ממשלה". אז אתם בטח שואלים למה זה חדשות טובות? כי מסתבר שגם אם המצב בישראל כיום גרוע ממש, הוא עדיין יכול להיות גרוע יותר. פרופורציה, זה הכל בחיים.







יום חמישי, 23 במאי 2013

כור חיתוך

רוצים שוויון בנטל? כן! רוצים שהחרדים יעשו צבא? כן! רוצים להפסיק להיות פראיירים? כן! כן! כן! חבל, כי החוק החדש שמקדמת ועדת פרי לשוויון בנטל לא ממש יגרום לזה אלא רק יצור קיטוב, שנאה ומרד גלוי. אבל היי, העיקר שצה"ל יישאר תקוע על קונספציות שמתאימות לשנות ה-50' ולעזאזל החברה הישראלית. 

זה הולך לקרות ממש בקרוב: ועדת פרי, הוועדה לקידום השיוון בנטל, תגיש את מסקנותיה לממשלה ולכנסת ומשם תקודם הצעת חוק ש"תשנה את פני החברה הישראלית לנצח" (כך ע"פ חברי הועדה). בינתיים, הודלפה לתקשורת טיוטת ההצעה הכוללת יעדי גיוס של 65% מהחרדים, מכסות פטורים לתלמידי ישיבות וסנקציות כלכליות ואישיות נגד ישיבות ורבנים שלא ישתפו פעולה. אך לפני שנצא בתופים ובמחולות ונחגוג בראש חוצות את השוויון המקודש בנטל שמתעתד ליפול עלינו בקרוב, הייתי מציע לחברי הועדה ולציבור כולו, בעיקר הציבור הלא-חרדי במדינה, לבחון שוב את העקרונות שעומדים מאחורי קבלת החוק החדש ולהבין שעד שעקרונות אלו לא ישתנו - הסיכוי להגשים את חזון "כולם מתחת לאלונקה" הוא נמוך ביותר.

ובשביל להסביר, נשתמש לרגע קל בדמיון מודרך: בואו נזרום לשנייה עם ועדת פרי. נניח שהיא תגיש הצעת חוק ונניח שהצעת החוק הזו תעבור בכנסת עם שינויים קלים שיכללו הורדת מכסות המתגייסים החרדים לבערך 50%. נניח גם שנושא גיוס הערבים ובני ישיבות ההסדר ירד מסדר היום. מה יקרה לדעתכם?
 א. החרדים יצייתו להוראות הממשלה ויתגייסו לצה"ל, ב. החרדים יעדיפו לסבול מסנקציות כלכליות (הם כבר התרגלו בזמן האחרון) מאשר להתגייס. ג. החרדים יארגנו הפגנות המוניות, יפרו את הסדר במדינה וכמובן, לא יתגייסו ד. ביצוע החוק יידחה בשלוש שנים, יש עתיד תעבור מן העולם (ותשלם ארנונה על הקבר שלה), ש"ס תחזור למקומה הקבוע בממשלה וחוק פרי יצטרף לחוק טל בארכיון החוקים שהתיימרו לעשות פה שינוי ובסופו של דבר רק הגבירו את האיבה והמחלוקת בין חרדים וכאלה שאינם חרדים.
אם התשובה שלכם היא א', מזל טוב, אתם נאיביים. אם עניתם את אחת התשובות ב'-ד', סביר להניח שהמציאות תיישר קו עם אחת האופציות הנ"ל. או במילים אחרות, הטענה הראשונה שאני מבקש לטעון היא שחוק פרי ייכשל והזרוע הארוכה של המדינה שבימים כתיקונם לא מצליחה לאכוף אפליית נשים בחברה החרדית / השתלטות על קרקעות בחברה הבדואית / עבריינות עולם תחתון פה ושם בארץ ישראל  (מחקו את המיותר) תוסיף עוד משימה בלתי מושגת לרשימה ההולכת ומתארכת שלה.

הטיעון השני שלי אומר כך: הסיבה שחוק פרי צפוי להיכשל מעשית היא שלחרדים יש סדר עדיפויות שונה מחילונים. סדר העדיפויות השונה הזה כולל בתוכו למשל את לימוד התורה. תאהבו את זה או לא, חרדים מאמינים בלימוד תורה וחושבים שזה הדבר שמגן מכל עלינו. הם מאמינים באמת ובתמים שבמידה והם יפסיקו ללמוד תורה, אזי למדינת ישראל לא תהיה הגנה וכולנו נטבע בגלי הצונאמי הערבי שישטוף אותנו. מכיוון שהחרדים מאמינים בכל ליבם בלימוד התורה הם לא 'יישברו שמירה' ויוותרו על 'מיתה באוהלה של תורה' בתמורה ל'מיטה באוהל 11', גם אם זה יעלה להם בכסף והם גם לא יתפשרו כהוא זה על אמונותיהם הדתיות (מגע עם נשים, כשרות מהודרת, שמירת שבת מוקפדת ועוד).

וכאן אני מגיע לנקודה העיקרית: הסיבה בגינה מדינת ישראל רוצה לגייס את החרדים בדרך הזו היא שמקבלי ההחלטות עדיין שבויים בקונספציה המטופשת והלא עדכנית של 'הצבא ככור היתוך'. כור ההיתוך אומר שהצבא יקבל לתוכו בשוויון מוחלט נערים ונערות מכל הישובים, כל המעמדות, כל האמונות וכל התרבויות ויהפוך אותם לקבוצה אחת שיתופית ושוויונית.
והרי החדשות מירושלים: ישראל היא מדינה שיתופית ושוויונית בערך כמו שבשאר אסד הוא חסיד אומות העולם או כמו שהתחבורה הציבורית בישראל היא "חסכונית, נוחה וגם בטוחה". הקונספציה הזו של כור היתוך נכשלה כישלון חרוץ ואת תוצאותיה ניתן לראות בפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית (הצבא בעצמו כבר מזמן חדל להיות מקום בו השוויון נפוץ, גם הוא סולל את דרכם של אוכלוסיות מסוימות לתפקידים מסוימים, גם בו יש כאלה שנושאים בנטל וכאלה שלא וגם בו פרוטקציונרים מסוימים עושים ככל העולה על רוחם על חשבון החייל הפשוט. אבל עזבו, זה לפעם אחרת. בקרוב...).
ואל תוך הקונספציה הזו מנסים פרי ושות' להכניס גם את החרדים כדי שגם הם יטעמו מטעמם של השוויון המקודש ושל החברה הישראלית השיתופית והאוהבת. והעיקרון הזה הוא שצריך לעבור שינוי משמעותי בשביל שבאמת יזוזו פה דברים. אי שינוי עקרון כור ההיתוך וניסיון לגייס את החרדים במתווה הנוכחי לא רק שלא יביא לגיוס החרדים אלא יצור מלחמת תרבות איתם ותסדוק את כל שאריות האמון שעוד נותרו בשביל עקרון שפג תוקפו לפני יותר מ-30 שנה.

אז מה כן צריך לעשות בשביל לקדם את השוויון בנטל?  כיצד משנים את  הקונספציה. יש שתי אפשרויות מתאימות בעיניי:
הראשונה, להקים יחידות חרדיות אזרחיות נפרדות שעושות משימות צבאיות. במה דברים אמורים? ניקח לדוגמא את חיל המודיעין. האם אי אפשר להקים יחידת מודיעין חרדית בה החיילים לומדים חצי יום תורה ואת החצי השני מעבירים בביצוע המשימות הצבאיות שלהם? האם אי אפשר לבצע את כל המשימות הללו בלי ללבוש מדים או בלי להיות ב'משמעת צבאית' כל הזמן? בעיניי ממש אפשר ואפשר אפילו לשים ביחידה כזו 'ראשי ישיבות' שיוכשרו לכך ויהיו בקשר עם צה"ל מחד ועם הרבנים מאידך. במקרה כזה, החיילים החרדים לא יפגשו בשום דבר שהם אינם רוצים לפגוש, לא יזנחו לחלוטין את לימוד התורה וגם יתרמו למדינה לא מעט. על מה נוותר בשביל הפיתרון הזה: על כור ההיתוך ועל כך שהחיילים החרדים  יכירו את מושג ה'חיילות' ואת המשמעת הצבאית הנוקשה (ששניהם נועדו כדי להיות אמצעים בשביל להשיג את המטרה שהיא צבא מתפקד אבל במירוץ השנים הפכו להיות מטרה בפני עצמם. עוד קונספציה שכדאי ורצוי להיגמל ממנה). ולא רק את המודיעין אפשר להפריט אלא גם את התקשוב, הגנה על יישובים, לוגיסטיקה ועוד הרבה משימות צבאיות נקודתיות. זה אפשרי, רק צריך לפתוח את הראש, לחשוב מחוץ לקופסה ולעשות שינויים ממה שצה"ל הורגל אליו עד עתה. ותתפלאו, החרדים יסכימו לאופציה כזאת, כי גם להם יש תחושת אחריות לעתיד המדינה הזו (יותר ממה שזה נראה) ובעיקר כי ברור שבדרך הזו אף אחד לא ינסה ל'הכריז עליהם שמד' ולהחזיר אותם בשאלה.
האפשרות השנייה טומנת בחובה את הרעיון להפוך את משוואת "השוויון בנטל" על-פיה ובמקום לשנות את מרכיב השוויון בה לשנות את מרכיב הנטל ולהפוך אותה ל"שוויון בלי נטל". פשוטו כמשמעו: לא להכריח אף אחד לעשות צבא. אבל, לדאוג שרק מי שעושה שירות משמעותי כלשהו יזכה להטבות בדיור, הנחות בארנונה, קצבאות למיניהן, הנחות בלימודים באוניברסיטה, הקלות במס וכהנה וכהנה הטבות שרק המדינה יכולה לתת. אפשרות כזו, תהפוך את השירות הצבאי למתגמל ותגרום גם לצבא להתייעל, להשתפר ולהיפטר מכל עודפי השומן שהוא מכיל היום ומכבידים מאוד על תקציב המדינה ועל האזרחים. היתרון בהצעה זו, היא שהיא לא הצעה סקטוריאלית היא לא נועדה בשביל לגייס דווקא חרדים, ערבים או יוצאי צפון זגלמביה. ההצעה השים את החרדי ואת החילוני בכפיפה אחת כך שאף אחד לא ירגיש מקופח וכל אחד יהיה אדון לעצמו. 

ובינתיים, אנו נישאר תקועים עם ועדת פרי, הנישאת על כנפי הציבור העיוור ומתעלמת מהידברות אמתית עם החרדים בנושא ולכן, לסיום, אולי צריך להזכיר  שקודם כל צריך לשאוף לחברה שווה הרבה יותר בכל התחומים ורק אז אולי, רק אולי, יהיה שוויון בנטל גם בצבא.




  









יום שבת, 18 במאי 2013

שלושה בתים וגעגוע

אחח איזה שבוע נהדר היה לנו כאן בלבנט: גשם שוטף באמצע האביב, נדיבות רוסית מופלגת שמחלקת טילים לאסד, תקציב שוויוני ואמיץ במסגרתו "האדם העובד הוא לא הנפגע היחיד" (י. לפיד, פייסבוק, שם, שם), ראש ממשלה שזוכה לאהבה כה רבה מהציבור ומוציא 1.2 מיליון על חשבון האהבה הזו וחג של יום אחד עם השם המטעה 'שבועות'. חבל שלא עלינו לגמר של האירוויזיון כי אחרת היה לנו ממש שבוע מושלם. סיכום שבועי.

*

את הרגשת העוול השבועית סיפקו לנו השבוע בני הזוג נהתניהו, אשר הוצאותיהם על שלושת בתיהם בשנה האחרונה הוכפלו. הגילוי הזה, לצד הגזירות התקציביות שעברו השבוע בממשלה ובמסגרתם נשלחה יד עמוקה לכיס כולנו, מזכירות את שירו של רוני סומק 'מדינת ברית מילה' בא מובא הציטוט האלמותי "זו מדינת ברית מילה - לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות". בעוד פשוטי העם ומעמד הביניים, נלחמים על כל שקל יש מי שחי ללא חשבון וללא בושה על חשבון משלם המיסים.
בזבזנותם של בני הזוג נהנתניהו מעלה את השאלה המתבקשת כלפי ראש הממשלה - "איך לעזאזל הוא מרשה לעצמו?".
התשובות הן רבות ומגוונות: הציניקנים יגידו ש"הוא לא שולט באשתו", מתנגדיו יגידו שלא אכפת לו ו"הוא מתנהל ביקום מקביל" (מעניין אם המבצע "על האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" תקף גם על איתן כבל) אבל נדמה לי שהתשובה האמיתית היא הרבה יותר פשוטה מזה - הוא באמת חושב שמגיע לו.
נראה שמכל האנשים בישראל עליהם הצליח ביבי להערים בקסמיו ולשכנעם שהוא 'מתת האל למדינת ישראל', השכנוע העמוק ביותר הוא אצל נהתניהו עצמו. ביבי חושב באמת ובתמים שהוא הדבר הכי טוב שקרה לציבור בישראל מאז משה רבנו והישרדותו בשלטון היא הישג חשוב לעם בפני עצמו. הוא מרגיש, מאמין ומתנהל כאילו הקריאות שליוו את תחילת דרכו "ביבי מלך ישראל" הן אמיתה מוחלטת. ומכיוון שהוא מלך ודם כחול זורם בעורקיו, אז מגיע לו. מגיע לו בית, מגיעה לו גלידה והוא ראוי למיטה זוגית במטוס בדרך ללונדון גם בנסיעה של ארבע שעות. 
ביבי הוא ראש וראשון לדור החדש של הפוליטיקאים שצמח כאן שלפני שיפנו לשכנע את הציבור בצדקת דרכם, הם עברו תהליך של אוטוסגסטיה (שכנוע עצמי בלעז) ומרגע שהם מאמינים שכל מה שיעשו הוא נכון, אז כל האמצעים כשרים בשביל לשמור על השלטון לו הם זכאים.
כל פרשות הבזבוז המפורז של נהנתניהו מעירות בי געגוע לימים אחרים, בהם לראשי המדינה היה קצת יותר רגש אחריות ציבורי. תמונתו של הצלם דוד רובינגר שהתפרסמה השבוע ובה נראה מנחם בגין בטיסתו לארה"ב היא דוגמא חיה להסתאבות המנהיגים שלנו מאז הימים ההם בין אם הם מהליכוד (נתניהו) מהעבודה (ברק) או מקדימה (אולמרט). 
אז אולי לביבי באמת מגיעים כל הפאר וההדר בהם הוא חי, אבל למה זה מגיע לנו?

ומשפט אחרון בנושא: נראה שנהנתניהו הפנים את הלקח והחל לחסוך. בשבוע האחרון נערך קיצוץ מקיף במערך הדוברות במשרד ראש הממשלה ובשל כך לא ניתנה תגובתו של ראש הממשלה לפרשה האחרונה. או שאולי לא מדובר בקיצוץ ופיו של נתניהו פשוט היה מלא בגלידה...


*
לפני כמה שבועות הצעתי בבלוג זה כמה הצעות היתוליות שמשרד האוצר יכול לגזור על הציבור ובכך למלא בעוד כמה גרושים את קופת המדינה המידלדלת. השבוע הוכיח האוצר כי יצירתיותו איננה פחותה משלי כשהעלה את הרעיון לחדש את מס הארנונה על קברים. במבט ראשון זה אמנם נראה כמו מס מגוחך ודרקוני אבל האמת היא שנראה שבעניין זה היו כמה אי דיוקים והמס בעצם הוטל על חברה קדישא שתתקשה לגבות אותו מהלקוחות שלה (אני חושב ש'חוק הגנת הדייר' יקשה עליהם לפנות את תושבי בתי הקברות. וגם העניין של ביזוי המת, אבל זה פחות חשוב..). הטלת מס על חברה קדישא היא למעשה רעיון טוב של האוצר, שהרי בניגוד לתדמית ה'חסד של אמת' שלה, מתחת לפני השטח (תרתי משמע) חברות קדישא למינן מגלגלות הרבה מאוד כסף שהולך למשכורותיהם המנופחות של מנהליה והכיסים של עובדיה  ואין סיבה שהמדינה לא תיקח את חלקה מאלו.
הגיע הזמן שאת קו המחשבה הזה שבא לטפל בגופים שעושים כסף על חשבון הציבור שלו הן אמורות לתת שירות ללא הצדקה יש להרחיב ולכן, ראוי ונכון שמשרד האוצר יפנה למצוא את הכסף אצל ראשי ההסתדרות המושחתים, רשות הנמלים המסואבת, תאגידי המים המנופחים וכמובן ברשויות המקומיות שחלקן כבר מזמן הפכו להיות מוקד חלוקת ג'ובים לפרוטקציונרים. צמצום מספר הרשויות המקומיות צריך להיות יעד חסכון של מדינה שמחפשת אחר האוצר האבוד שלה. רעננה והרצליה לא צריכות לבזבז תקציב על שני לשכות של ראשי ערים, שני מהנדסי עיר, שני רבני עיר וכו'. וכנ"ל ראשון ונס ציונה,  ירושלים ומעלה אדומים, הקריות כולן, נהריה ועכו ועוד דוגמאות רבות מספור. ישראל אינה גדולה מספיק גאוגרפית בשביל להיות מפוצלת לכ"כ הרבה רשויות, ערים ומועצות מקומיות ואזוריות.
ועד אז, יחפש האוצר את הכסף אצל המתים. ואם כבר גובים מהם, הצעה: בהנחה שהמתים אכן צופים בנו ראוי ונכון להטיל עליהם לשלם אגרת טלוויזיה. ערוץ מת לנשמות מתות - אין ראוי מזה.

*
תגידו שאני פסימי (ואני לא. אני חי במדינת ישראל ועוסק בחינוך, אני הכי אופטימי שיש) אבל נראה שענני מלחמה מתקדרים באזורינו. תקיפות בסוריה, אזעקות בגולן, פצמ"רים בחרמון, בכירים אמריקאים שמסתובבים כאן יותר מדי ותרגילי מילואים 'מתוכננים מראש' בתדירות גבוהה. המצב בו פלגים אסלאמיים רדיקלים שולטים באזור הגבול הסמוכה לישראל במדינה בה מתחוללת מלחמת אזרחים ואין דין בה ואף לא דיין, מתחילה להזכיר את מה שקרה בלבנון לפני שלושה עשורים.
ומכיוון שכך נראה שלא ירחק היום בו תיאלץ ישראל להיכנס באופן פעיל למלחמה הזו, לספח לעצמה רצועה  קטנה בתוך הגולן הסורי (משהו כמו 40 ק"מ) ולנהל משם מצוד אחרי חוליות של טרוריסטים שמאיימים לחדור לגבול ישראל ולבצע פיגועים ובמקביל לירות טילים על מוקדי אוכלוסיה בצפון.
לא איש בטחון אנוכי ולכן אציע רק הצעה קטנה למקבלי ההחלטות בצבא ומשרד הביטחון. לכשתתחיל המלחמה הזו, אנא קראו לה מראש "מלחמת סוריה הראשונה", כי הרי ברור שתבוא 'מלחמת סוריה השנייה' וחבל על הזמן והאנרגיה בשביל לעדכן בדיעבד את כל השינויים האלה בספרים ובפרסומים הרשמיים. בימים של קיצוץ תקציבי צריך לפעמים לחשוב מראש על דברים כאלה..

*
ולכל מי שתהה האם האנטישמיות באירופה שוב הרימה ראש ובגינה לא עלתה מורן מזור לגמר האירוויזיון, אני מציע לצפות בשיר הנוראי שלה שיפריך את הטענה הזו. במחשבה שנייה, תחסכו לכם את זה.

בגין במטוס (מתוך דף הפייסבוק של הצלם דוד רובינגר) געגוע לימים בהם לראש הממשלה לא היו שלושה בתים



יום שבת, 11 במאי 2013

7 עצות למחאה יעילה

הנה היא חוזרת - המחאה, גירסה 2.0, יוצאת לדרך. שנתיים אחרי אותו קיץ סוער בו יצאו מאות אלפים לרחובות הם מאיימים לשוב אליו. נחושים יותר, כועסים יותר ומדוכאים יותר.  האם המחאה הקודמת הצליחה? ובכן, ימים יגידו אבל בינתיים זה נראה כמו הצלחה בינונית (כיאה למעמד הביניים) ולו רק בשל העובדה שאם צריך לצאת שוב למחאה אז כנראה שהקודמת לא מספיק חלחלה. האם המחאה הנוכחית תצליח? תחושת הבטן שלי אומרת שלא, אבל במידה ומובילי המחאה (אפשר להסתכן ולקרוא להם "חברי הכנסת העתידיים של מפלגת העבודה"?) רוצים באמת לעשות כאן שינוי כדי שיפיקו לקחים מהמחאה הקודמת. ובשל כך ערכתי 'סיעור מוח' (עם עצמי) והריני מנדב להם כמה עצות שימושיות למחאה אפקטיבית יותר:

1) להעמיד דרישות - מחאה היא רעיון טוב. היא אומרת שאכפת לנו, שאנחנו חושבים שזה בידיים שלנו ואנחנו יכולים לשנות. אבל מחאה לשם מחאה היא בדיוק כמו לצפצף לרכב מלפניך שחוסם לך את הנתיב כי הוא פתאום נזכר שהוא רוצה לפנות שמאלה (תופעה ישראלית ידועה) - זה מוציא אמוציות אבל זה לא נותן כלום. בשביל ליצור מחאה אפקטיבית צריך להעמיד דרישות. להגיד בקול גדול - אלו הדברים שאנו רוצים שייקרו. להגיד "אנחנו רוצים שינוי" ו"העם דורש צדק חברתי" זה באמת נחמד, איך בדיוק מודדים הצלחה של מחאה כזאת? איך נותנים דלק למחאות אחרות? אני דורש מחאה עם דרישות מוגדרות.

2) להפסיק לדבר רק על מעמד הביניים - המחאה הקודמת העלתה על נס את הקושי של מעמד הביניים - כמה קשה לו לחיות בארץ הזאת, כמה יקר כאן וכמה עתידו לוטה בערפל (כמובן שזה לא המצב בימים אלו כי היום "יש עתיד"). אבל את מה שהמעמד העליון על טייקוניו ועשיריו עושה למעמד הביניים, מעמד הביניים עושה למעמד הנמוך - שוכח אותו ומזניח אותו. אגלה לכם סוד: יש עוני במדינה הזו. יש אנשים שלא רק לא יכולים לקנות דירה, הם גם בקושי יכולים לשכור אחת. יש כאלו שמה שמפריע להם הוא לא המחיר של הבירה אלא המחיר של המים. איפה היו האוכלוסיות המוחלשות במחאה הקודמת? אממממ, כנראה שלא בהכול כלול בטורקיה. מחאה שדורשת צדק חברתי אמיתי תצטרך להוציא לרחובות עניים, זקנים, עולים, נכים, חולים וכן, גם חרדים וערבים. העוול החברתי אולי בא לידי ביטוי בצורה מובהקת אצל מעמד הביניים אבל הוא מתחיל הרבה לפניו ומוחים אשר באמת מאמינים בדרך הצדק יצטרכו לזכור אותם ולגרום להם להצטרף למחאה.

3) הממשלה איננה האויב היחידי - י. לפיד וב. נתניהו הם שני גברים לבנים ואשכנזים אשר מייצגים תפיסה קפיטליסטית דורסנית. ממשלות ישראל האחרונות כולן הלכו ברוח זו. מדוע הן עשו זאת? כי הון ושלטון במדינת ישראל הולכים יד ביד וטובת בעלי ההון היא גם טובת הפוליטיקאים אשר חוששים מאיבוד כוח וקשרים. ומכיוון שכך, גם המחאה צריכה לכוון אל שני הכיוונים הללו. לא רק השרים אשמים, אשמים גם הלוביסטים שמקדמים מדיניות המתאימה לברוני המשק. האחריות אינה רק של פקידי האוצר, אלא גם של אלו המציעים להם עבודות בסקטור הפרשי לכשיפרשו משירות המדינה. לא רק לפיד צריך לעלות על המוקד אלא גם חבריו הטייקונים, אנשי ההסתדרות, הבנקים וכהנה וכהנה קבוצות כוח שמשפיעות על המשק הישראלי לטובת אינטרסים של פרטים. לא צריך לתקוף רק את השליח אלא גם את השולחים (וזה מה שיפה בקפיטליזם - לפעמים פשוט צריך להחרים כמה מוצרים וחברות וזה כבר יעשה את העבודה. השולחים הרבה יותר לחיצים). 

4) בלי פוליטיקאים - האמת,  לא קניתי את ההצגות של איציק שמולי וסתיו שפיר מהרגע הראשון (בעיקר של שמולי). הם נראו יותר מדי אינטרסנטים, יותר מדי מקושרים ויותר מדי צבועים. היום שניהם חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. מספר המצביעים ה"גבוה" ששניהם הביאו ליחימוביץ' מוכיח שאני כנראה לא היחיד שלא כל-כך האמין להם.
לאן אני חותר? מחאה טובה צריכה להיות נקייה מפוליטיקאים. פוליטיקה מן הסתם תיכנס לשם, ולו רק בגלל חוסר היכולת הבסיסית של הישראלים להבדיל בין שמאל וימין מדיניים לשמאל וימין חברתיים, אבל את הפוליטיקאים צריך להשאיר בחוץ. וזה כולל גם את יו"ר אגודות הסטודנטים למיניהם (פוליטיקאים בתחפושת) ונציגים של ארגונים דוגמת ההסתדרות (אנשים קטנים בין אם הם פוליטיקאים אם לאו). 

5) זמן קצוב - בקיץ יש זמן להמון דברים. הימים ארוכים, מזג האוויר מאפשר לצאת בערבים ומסגרות העבודה לוחצות פחות. אולי בשל כך, נראה שהמחאה הקודמת נמתחה כמו מסטיק עד שהסר העוקץ שלה והפואנטה נשכחה כלא הייתה. מחאה טובה צריכה להיות ממוקדת בזמן, שלושה זבנגים וגמרנו. אנחנו הרי חיים בישראל והמצב הביטחוני תמיד מאיים לעורר משהו שינצח כל כותרת אחרת בסדר היום הציבורי אז רצוי וכדאי לעשות את זה קצר ולעניין (כמו שמעון פרס, רק הפוך). כמה עצרות ענק, שביתה או שתיים וחוזרים אל הים.  

6) לא ל'פסטיבל המחאה' - מחאה היא לא הופעת איחוד של כוורת בפארק.  מחאה זה לא טרנד חולף. מחאה היא לא עניין תל-אביבי אלא גם עניין ירושלמי, חיפאי, בני ברקי ואום אל פאחמי. מחאה טובה תתרכז במסרים עצמם ולא בכל מה שמסביב כי צדק חברתי זה דבר נחוץ, לא דבר מגניב. 

7) להפסיק להיות נחמדים - "נגד מי אתם מפגינים פה - נגד עצמכם?!" שואל יאיר לפיד באולפן שישי ובכך מעלה שוב את הטיעון שלו שהוא האב טיפוס לישראלי המצוי. "מה אתם רוצים שהמשק יקרוס?". לו רק היה לפיד חושב בצורה פחות קלישאתית הוא היה מבין שזה בדיוק העניין: גם הציבור וגם אנשי האוצר לא רוצים שהמשק יקרוס. האוצר בשביל ש'לא נהיה יוון' מתחנף לטייקונים וכורת בריתות עם עופר עיני (אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, אני לא אוהב את עופר עייני...). מחאה לא תגרום למשק לקרוס. מחאה תיצור קבוצת לחץ נוספת אותה יצטרך האוצר לפייס על חשבון קבוצות הלחץ האחרות בכדי שהמשק לא יקרוס. זאת כל התורה כולה. ובשביל שזה יצליח - המחאה צריכה להיות עוצמתית בכמות האנשים שבה ובעיקר, בדיוק כמו הפנתרים בשחורים, לא נחמדה. ודי לחכימא.





יום שלישי, 7 במאי 2013

יאיר מול יאיר - ראש בראש

פקיד האוצר  החדש (אה סליחה, שר האוצר), יאיר לפיד, פרסם הבוקר בפייסבוק, (אה סליחה, במסמך מפורט שנשלח לשרים) את הגזרות הכלכליות (המס-חטה) שהוא מתעתד להביא לאישור בישיבת הממשלה ביום שני. 
בין הגזירות ניתן למצוא את העלאת המע"מ ל-18%, העלאת מס הכנסה ב-1.5% (החל מינואר 2014), הגבלת הטבות המס לפנסיה, ביטול זיכויי מס על תואר אקדמי וקיצוצים בשירותי הבריאות, החינוך ובקצבאות הילדים.

לא אתחיל להטיף לשר האוצר ופקידיו (או שמא זה הפוך - נערי האוצר ופקידיהם - השרים) על  משמעות החלטותיהם ועל מה זה אומר על האידאולוגיה שמתחבאת מאחורי גזירות אלו. אידאולוגיות כגון פגיעה באדם העובד, זלזול בחלשים, בעיטה במוסד המשפחה וכדומה שכן דיבורים אלו אינם בשפה אותה במשרד האוצר מבינים (ערכים). ולכן, נאמן לעצה שלי שאומרת לדבר איתם בשפה הכלכלית אקדיש את הפוסט הזה להגיון העקום שעומד מאחורי חלק מהגזירות:

נתחיל מהגרעון עצמו. שאלתם את עצמכם מדוע יש גרעון כל-כך גדול? ובכן, בהודעה לעיתונות שפרסם משרד האוצר בינואר השנה הוא מפרט את הסיבות. למי שאין כוח לקרוא את כל המסמך המשמים הזה נביא ממנו נתון אחד חשוב "סך גביית המסים (בשנת 2012, י.ז) הסתכמה ב- 218.6 מיליארד שקלים, נמוכה ב 13.7 מיליארד שקלים מהחזוי בתקציב המקורי". 
במילים אחרות 13.7 מיליארד שקל מהגרעון נוצרו בשל העובדה הפשוטה שהמדינה לא הצליחה לגבות מס בשיעור שהיא חזתה. ועכשיו ילדים, נשאל את השאלה המתבקשת: מדוע לא הצליחה המדינה לגבות את שיעור המס הרצוי? האם זה בגלל שבשנת 2012 החליטו אנשים להעלים מס יותר מהרגיל?!, האם זה בגלל שאחד מפקדי האוצר כתב בטעות נוסחה לא נכונה באקסל?! או שאולי פשוט, אנשים קנו פחות מוצרים כי היה להם פחות כסף לקנות בו ובגלל זה נכנס למדינה פחות כסף?!! 
אפשר להיות חלוקים בשאלה האם העלאת המע"מ ל-17% בספטמבר האחרון מיתנה את הגרעון או רק הגדילה אותו (נחשו מה חושבים באוצר...) אבל מה ייקרה כשהמע"מ יעמוד על 18% (כמתוכנן בגזרות) ואילו ההכנסה של הישראלים העובדים תרד ב1.5%?

וכאן אני ולפיד חולקים:
יאיר אחד, החשוב יותר, שמכהן בתפקיד שר אוצר, אומר שלא משנה מה - הישראלים יקנו, גם אם יהיה להם פחות כסף הם יקנו, גם אם הוצאות הממשלה יקטנו - הם יקנו, העלאת מס הכנסה והמע"מ לא יגרמו לפחות רכישות אלא מקסימום ליותר אוברדרפט. זאת אומרת, מר לפיד חושב שהישראלים הם עם לא רציונלי שלא משנה מה ייקרה, הוא ימשיך לקנות או במילותיו של שלום חנוך - "הציבור מטומטם ולכן הציבור יישלם". אליבא דלפיד, השתלמו להם כל השנים שממשלות ישראל לדורותיהן מזלזלת בחינוך במדינה - הישראלים יקנו בכל מחיר.

יאיר השני, החשוב פחות, שבסה"כ כותב בלוגים שלא רבים קוראים (אבל היי, לפחות יש לי בגרות) אומר שאמנם ללפיד יש יותר מ-200,000 לייקים בפייסבוק אבל זה עוד לא עושה את הציבור בישראל טיפש כמו שחושבים שהוא ומכיון שכך -  כשיהיה לו פחות כסף - הוא יוציא פחות, וכשהוא יוציא פחות - הכנסות המדינה ממיסים תקטן והגרעון.... יגדל (מעניין עם בשיעורי הכלכלה שלפיד לוקח  מטרכטנברג הוא כבר שמע על המושג "מיתון")

לפיד, רוצה להתערב?


---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

וכל העניין הזה גורם לי לשאול את השאלה המטרידה: למה לא מלמדים ילדים חינוך כלכלי בבתי הספר?. למה לא מחנכים לכך שלא צריך לקנות כל דבר בכל מחיר ושאוברדרפט זה לא גזירת גורל אלא מילה גסה שאמורה לא להיאמר. למה בני הנוער שלנו לא מבינים שעבודה קשה היא מנוע הצמיחה האישית והציבורית, שההורים שלהם עובדים קשה בשביל הכסף ושלא כל מה שרואים בטלוויזיה בפרסומת חייבים להשיג. למה אנחנו לא מספרים לילדים שלנו שאפשר לדחות סיפוקים, שכל הלוואה שניקח נצטרך להחזיר ושיש מושג כזה שקוראים לו ריבית והוא אף פעם לא בצד שלך?.

למה? כי בדיוק כמו לפיד, מעצבי המדיניות במדינה חושבים שאנחנו טיפשים ורוצים אותנו טיפשים. אם נדע יותר מדי, נרצה לשנות. נרצה לשנות את השיטה, לשנות אותם, להחליף אותם. וזו  כבר סכנה אמיתית...


יום שבת, 4 במאי 2013

מה שבאמת מטריד פה..

פרשת עמנואל רוזן וההטרדות המיניות לכאורה שנמשכת לה כמה שנים אבל התפוצצה בקול גדול לפני שבוע בעיתון 'הארץ', העלתה על סדר היום הציבורי שאלות רבות: "איך יכול להיות שכולם ידעו ושתקו?", "מה נחשב להטרדה מינית" וכמובן "איך יכול להיות שעושים לעיתונאי משפט שדה מתוקשר מבלי שהוא אפילו נחקר במשטרה?". כרגיל בישראל, גם הפרשה הזו העלתה את כל השאלות הלא נכונות ולא עסקה בדיוק בשאלה ההפוכה שצריכה להישאל. במקום לשאול "איך אנחנו כחברה עושים משפט שדה לאדם שנחשד בהתנהגות לא הולמת", יש לשאול "למה אנחנו לא עושים יותר משפטי שדה לאנשים שנחשדים בהתנהגות לא הולמת".

ואני אפרט: הטענות המרכזיות של עמנואל רוזן וסנגוריו בתקשורת באשר הם (העיפו מבט בקושמרו ורוני דניאל באולפן שישי מדברים עם מרב מיכאלי בשביל להבין שיש רבים כאלו) שכרגע אף אחת לא תבעה את רוזן לדין, הנשים שהעידו עשו זאת בעילום שם ובכלל, לא ברור שהדברים שמיוחסים לו הם בכלל עבירה על החוק הפלילי למניעת הטרדות מיניות בישראל. טענות אלו, הגיונית ככל שתהיה  (ושיהיה לכם ברור: אני חולק עליהן מכל וכל) לוקחות את פרשת עמנואל רוזן למקום הלא נכון - הנורמה המשפטית וזאת במקום להתעסק בנורמה היותר משמעותית לעניין זה - הנורמה המוסרית (כן, כן, תתפלאו תמימים שביניכם - בין משפט ומוסר יש הבדלים רבים).

כי גם אם עמנואל רוזן איננו עבריין הוא עדיין  חזיר, שוביניסט שהשתמש במעמדו בכדי לנצל נשים צעירות ממנו שרק חיפשו או לא חיפשו קידום (כל זאת לכאורה כמובן...). זה לא משנה אם עמנואל רוזן עבר את הקו הדק שמפריד בין עבריינות ע"פ החוק למוסריות ירודה ע"פ כל נורמה חברתית. המעשים שהוא עשה (על פי הדס שטייף..), שמשקפים התנהגות חברתית פסולה, הם אלו שמזכים אותו במשפט שדה, הם אלו שצריכים לגרום לנו להוקיע אותו והם אלו שגרמו לו לבלות את השבוע האחרון בבית.

ולטענה זו אני רוצה להוסיף בדיוק את השאלה שלשמה נכתב המאמר הזה - למה אנו כחברה לא עושים זאת יותר?. למה אדם יכול להתנהג שנים על גבי שנים בנאלחות ונבזות ועדיין לזכות למקום של כבוד בתרבות שלנו ולפרשן כל שבוע את מדורת השבט? מדוע אנחנו לא דורשים יותר אמות מידה מוסריות מנבחרי הציבור שלנו, ממגישי החדשות שלנו, מאנשי הרוח שלנו ומהאנשים שעושים את הונם הרוחני או הגשמי על גבינו?

תארו לכם חברה בה משה קצב היה נאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא לא בגלל שאנס אלא בגלל ששיקר בבית המשפט, חשבו על מדינה בה שר חוץ שהיה מואשם בפלילים היה מתפטר בגלל שהציבור היה רואה קלון במה שעשה ולא בגלל שהוגש נגדו כתב אישום. שערו בדמיונכם כיצד היינו נראים לו עבריין מורשע שריצה את עונשו היה מכה על חטא ולא רץ להנהיג את המפלגה בה סרח. אך במקום לחיות במדינה כזו, אנו חיים במדינה בה מעריצים אנשים שמצליחים לחיות על הקצה, מדינה שבה "אתה לא פושע - אם לא תפסו אותך" היא סיסמא מקובלת על רבים. 

רק ביום בו אנשים כעמנואל רוזן יוקעו ע"י האנשים שעובדים איתם, שכניהם, מכריהם וקרוביהם אז תופעות לא מוסריות  (לכאורה) כמו פרשת עמנואל רוזן יפסיקו להתרחש. ועד אז נמשיך להיות מוטרדים מאיך שאנחנו נראים כחברה ולא רק לכאורה...