פרשת עמנואל רוזן וההטרדות המיניות לכאורה שנמשכת לה כמה שנים אבל התפוצצה בקול גדול לפני שבוע בעיתון 'הארץ', העלתה על סדר היום הציבורי שאלות רבות: "איך יכול להיות שכולם ידעו ושתקו?", "מה נחשב להטרדה מינית" וכמובן "איך יכול להיות שעושים לעיתונאי משפט שדה מתוקשר מבלי שהוא אפילו נחקר במשטרה?". כרגיל בישראל, גם הפרשה הזו העלתה את כל השאלות הלא נכונות ולא עסקה בדיוק בשאלה ההפוכה שצריכה להישאל. במקום לשאול "איך אנחנו כחברה עושים משפט שדה לאדם שנחשד בהתנהגות לא הולמת", יש לשאול "למה אנחנו לא עושים יותר משפטי שדה לאנשים שנחשדים בהתנהגות לא הולמת".
ואני אפרט: הטענות המרכזיות של עמנואל רוזן וסנגוריו בתקשורת באשר הם (העיפו מבט בקושמרו ורוני דניאל באולפן שישי מדברים עם מרב מיכאלי בשביל להבין שיש רבים כאלו) שכרגע אף אחת לא תבעה את רוזן לדין, הנשים שהעידו עשו זאת בעילום שם ובכלל, לא ברור שהדברים שמיוחסים לו הם בכלל עבירה על החוק הפלילי למניעת הטרדות מיניות בישראל. טענות אלו, הגיונית ככל שתהיה (ושיהיה לכם ברור: אני חולק עליהן מכל וכל) לוקחות את פרשת עמנואל רוזן למקום הלא נכון - הנורמה המשפטית וזאת במקום להתעסק בנורמה היותר משמעותית לעניין זה - הנורמה המוסרית (כן, כן, תתפלאו תמימים שביניכם - בין משפט ומוסר יש הבדלים רבים).
כי גם אם עמנואל רוזן איננו עבריין הוא עדיין חזיר, שוביניסט שהשתמש במעמדו בכדי לנצל נשים צעירות ממנו שרק חיפשו או לא חיפשו קידום (כל זאת לכאורה כמובן...). זה לא משנה אם עמנואל רוזן עבר את הקו הדק שמפריד בין עבריינות ע"פ החוק למוסריות ירודה ע"פ כל נורמה חברתית. המעשים שהוא עשה (על פי הדס שטייף..), שמשקפים התנהגות חברתית פסולה, הם אלו שמזכים אותו במשפט שדה, הם אלו שצריכים לגרום לנו להוקיע אותו והם אלו שגרמו לו לבלות את השבוע האחרון בבית.
ולטענה זו אני רוצה להוסיף בדיוק את השאלה שלשמה נכתב המאמר הזה - למה אנו כחברה לא עושים זאת יותר?. למה אדם יכול להתנהג שנים על גבי שנים בנאלחות ונבזות ועדיין לזכות למקום של כבוד בתרבות שלנו ולפרשן כל שבוע את מדורת השבט? מדוע אנחנו לא דורשים יותר אמות מידה מוסריות מנבחרי הציבור שלנו, ממגישי החדשות שלנו, מאנשי הרוח שלנו ומהאנשים שעושים את הונם הרוחני או הגשמי על גבינו?
תארו לכם חברה בה משה קצב היה נאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא לא בגלל שאנס אלא בגלל ששיקר בבית המשפט, חשבו על מדינה בה שר חוץ שהיה מואשם בפלילים היה מתפטר בגלל שהציבור היה רואה קלון במה שעשה ולא בגלל שהוגש נגדו כתב אישום. שערו בדמיונכם כיצד היינו נראים לו עבריין מורשע שריצה את עונשו היה מכה על חטא ולא רץ להנהיג את המפלגה בה סרח. אך במקום לחיות במדינה כזו, אנו חיים במדינה בה מעריצים אנשים שמצליחים לחיות על הקצה, מדינה שבה "אתה לא פושע - אם לא תפסו אותך" היא סיסמא מקובלת על רבים.
רק ביום בו אנשים כעמנואל רוזן יוקעו ע"י האנשים שעובדים איתם, שכניהם, מכריהם וקרוביהם אז תופעות לא מוסריות (לכאורה) כמו פרשת עמנואל רוזן יפסיקו להתרחש. ועד אז נמשיך להיות מוטרדים מאיך שאנחנו נראים כחברה ולא רק לכאורה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה