הנה היא חוזרת - המחאה, גירסה 2.0, יוצאת לדרך. שנתיים אחרי אותו קיץ סוער בו יצאו מאות אלפים לרחובות הם מאיימים לשוב אליו. נחושים יותר, כועסים יותר ומדוכאים יותר. האם המחאה הקודמת הצליחה? ובכן, ימים יגידו אבל בינתיים זה נראה כמו הצלחה בינונית (כיאה למעמד הביניים) ולו רק בשל העובדה שאם צריך לצאת שוב למחאה אז כנראה שהקודמת לא מספיק חלחלה. האם המחאה הנוכחית תצליח? תחושת הבטן שלי אומרת שלא, אבל במידה ומובילי המחאה (אפשר להסתכן ולקרוא להם "חברי הכנסת העתידיים של מפלגת העבודה"?) רוצים באמת לעשות כאן שינוי כדי שיפיקו לקחים מהמחאה הקודמת. ובשל כך ערכתי 'סיעור מוח' (עם עצמי) והריני מנדב להם כמה עצות שימושיות למחאה אפקטיבית יותר:
1) להעמיד דרישות - מחאה היא רעיון טוב. היא אומרת שאכפת לנו, שאנחנו חושבים שזה בידיים שלנו ואנחנו יכולים לשנות. אבל מחאה לשם מחאה היא בדיוק כמו לצפצף לרכב מלפניך שחוסם לך את הנתיב כי הוא פתאום נזכר שהוא רוצה לפנות שמאלה (תופעה ישראלית ידועה) - זה מוציא אמוציות אבל זה לא נותן כלום. בשביל ליצור מחאה אפקטיבית צריך להעמיד דרישות. להגיד בקול גדול - אלו הדברים שאנו רוצים שייקרו. להגיד "אנחנו רוצים שינוי" ו"העם דורש צדק חברתי" זה באמת נחמד, איך בדיוק מודדים הצלחה של מחאה כזאת? איך נותנים דלק למחאות אחרות? אני דורש מחאה עם דרישות מוגדרות.
2) להפסיק לדבר רק על מעמד הביניים - המחאה הקודמת העלתה על נס את הקושי של מעמד הביניים - כמה קשה לו לחיות בארץ הזאת, כמה יקר כאן וכמה עתידו לוטה בערפל (כמובן שזה לא המצב בימים אלו כי היום "יש עתיד"). אבל את מה שהמעמד העליון על טייקוניו ועשיריו עושה למעמד הביניים, מעמד הביניים עושה למעמד הנמוך - שוכח אותו ומזניח אותו. אגלה לכם סוד: יש עוני במדינה הזו. יש אנשים שלא רק לא יכולים לקנות דירה, הם גם בקושי יכולים לשכור אחת. יש כאלו שמה שמפריע להם הוא לא המחיר של הבירה אלא המחיר של המים. איפה היו האוכלוסיות המוחלשות במחאה הקודמת? אממממ, כנראה שלא בהכול כלול בטורקיה. מחאה שדורשת צדק חברתי אמיתי תצטרך להוציא לרחובות עניים, זקנים, עולים, נכים, חולים וכן, גם חרדים וערבים. העוול החברתי אולי בא לידי ביטוי בצורה מובהקת אצל מעמד הביניים אבל הוא מתחיל הרבה לפניו ומוחים אשר באמת מאמינים בדרך הצדק יצטרכו לזכור אותם ולגרום להם להצטרף למחאה.
3) הממשלה איננה האויב היחידי - י. לפיד וב. נתניהו הם שני גברים לבנים ואשכנזים אשר מייצגים תפיסה קפיטליסטית דורסנית. ממשלות ישראל האחרונות כולן הלכו ברוח זו. מדוע הן עשו זאת? כי הון ושלטון במדינת ישראל הולכים יד ביד וטובת בעלי ההון היא גם טובת הפוליטיקאים אשר חוששים מאיבוד כוח וקשרים. ומכיוון שכך, גם המחאה צריכה לכוון אל שני הכיוונים הללו. לא רק השרים אשמים, אשמים גם הלוביסטים שמקדמים מדיניות המתאימה לברוני המשק. האחריות אינה רק של פקידי האוצר, אלא גם של אלו המציעים להם עבודות בסקטור הפרשי לכשיפרשו משירות המדינה. לא רק לפיד צריך לעלות על המוקד אלא גם חבריו הטייקונים, אנשי ההסתדרות, הבנקים וכהנה וכהנה קבוצות כוח שמשפיעות על המשק הישראלי לטובת אינטרסים של פרטים. לא צריך לתקוף רק את השליח אלא גם את השולחים (וזה מה שיפה בקפיטליזם - לפעמים פשוט צריך להחרים כמה מוצרים וחברות וזה כבר יעשה את העבודה. השולחים הרבה יותר לחיצים).
4) בלי פוליטיקאים - האמת, לא קניתי את ההצגות של איציק שמולי וסתיו שפיר מהרגע הראשון (בעיקר של שמולי). הם נראו יותר מדי אינטרסנטים, יותר מדי מקושרים ויותר מדי צבועים. היום שניהם חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. מספר המצביעים ה"גבוה" ששניהם הביאו ליחימוביץ' מוכיח שאני כנראה לא היחיד שלא כל-כך האמין להם.
לאן אני חותר? מחאה טובה צריכה להיות נקייה מפוליטיקאים. פוליטיקה מן הסתם תיכנס לשם, ולו רק בגלל חוסר היכולת הבסיסית של הישראלים להבדיל בין שמאל וימין מדיניים לשמאל וימין חברתיים, אבל את הפוליטיקאים צריך להשאיר בחוץ. וזה כולל גם את יו"ר אגודות הסטודנטים למיניהם (פוליטיקאים בתחפושת) ונציגים של ארגונים דוגמת ההסתדרות (אנשים קטנים בין אם הם פוליטיקאים אם לאו).
5) זמן קצוב - בקיץ יש זמן להמון דברים. הימים ארוכים, מזג האוויר מאפשר לצאת בערבים ומסגרות העבודה לוחצות פחות. אולי בשל כך, נראה שהמחאה הקודמת נמתחה כמו מסטיק עד שהסר העוקץ שלה והפואנטה נשכחה כלא הייתה. מחאה טובה צריכה להיות ממוקדת בזמן, שלושה זבנגים וגמרנו. אנחנו הרי חיים בישראל והמצב הביטחוני תמיד מאיים לעורר משהו שינצח כל כותרת אחרת בסדר היום הציבורי אז רצוי וכדאי לעשות את זה קצר ולעניין (כמו שמעון פרס, רק הפוך). כמה עצרות ענק, שביתה או שתיים וחוזרים אל הים.
6) לא ל'פסטיבל המחאה' - מחאה היא לא הופעת איחוד של כוורת בפארק. מחאה זה לא טרנד חולף. מחאה היא לא עניין תל-אביבי אלא גם עניין ירושלמי, חיפאי, בני ברקי ואום אל פאחמי. מחאה טובה תתרכז במסרים עצמם ולא בכל מה שמסביב כי צדק חברתי זה דבר נחוץ, לא דבר מגניב.
7) להפסיק להיות נחמדים - "נגד מי אתם מפגינים פה - נגד עצמכם?!" שואל יאיר לפיד באולפן שישי ובכך מעלה שוב את הטיעון שלו שהוא האב טיפוס לישראלי המצוי. "מה אתם רוצים שהמשק יקרוס?". לו רק היה לפיד חושב בצורה פחות קלישאתית הוא היה מבין שזה בדיוק העניין: גם הציבור וגם אנשי האוצר לא רוצים שהמשק יקרוס. האוצר בשביל ש'לא נהיה יוון' מתחנף לטייקונים וכורת בריתות עם עופר עיני (אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, אני לא אוהב את עופר עייני...). מחאה לא תגרום למשק לקרוס. מחאה תיצור קבוצת לחץ נוספת אותה יצטרך האוצר לפייס על חשבון קבוצות הלחץ האחרות בכדי שהמשק לא יקרוס. זאת כל התורה כולה. ובשביל שזה יצליח - המחאה צריכה להיות עוצמתית בכמות האנשים שבה ובעיקר, בדיוק כמו הפנתרים בשחורים, לא נחמדה. ודי לחכימא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה