שלושה בתים וגעגוע

אחח איזה שבוע נהדר היה לנו כאן בלבנט: גשם שוטף באמצע האביב, נדיבות רוסית מופלגת שמחלקת טילים לאסד, תקציב שוויוני ואמיץ במסגרתו "האדם העובד הוא לא הנפגע היחיד" (י. לפיד, פייסבוק, שם, שם), ראש ממשלה שזוכה לאהבה כה רבה מהציבור ומוציא 1.2 מיליון על חשבון האהבה הזו וחג של יום אחד עם השם המטעה 'שבועות'. חבל שלא עלינו לגמר של האירוויזיון כי אחרת היה לנו ממש שבוע מושלם. סיכום שבועי.

*

את הרגשת העוול השבועית סיפקו לנו השבוע בני הזוג נהתניהו, אשר הוצאותיהם על שלושת בתיהם בשנה האחרונה הוכפלו. הגילוי הזה, לצד הגזירות התקציביות שעברו השבוע בממשלה ובמסגרתם נשלחה יד עמוקה לכיס כולנו, מזכירות את שירו של רוני סומק 'מדינת ברית מילה' בא מובא הציטוט האלמותי "זו מדינת ברית מילה - לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות". בעוד פשוטי העם ומעמד הביניים, נלחמים על כל שקל יש מי שחי ללא חשבון וללא בושה על חשבון משלם המיסים.

בזבזנותם של בני הזוג נהנתניהו מעלה את השאלה המתבקשת כלפי ראש הממשלה - "איך לעזאזל הוא מרשה לעצמו?".

התשובות הן רבות ומגוונות: הציניקנים יגידו ש"הוא לא שולט באשתו", מתנגדיו יגידו שלא אכפת לו ו"הוא מתנהל ביקום מקביל" (מעניין אם המבצע "על האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" תקף גם על איתן כבל) אבל נדמה לי שהתשובה האמיתית היא הרבה יותר פשוטה מזה - הוא באמת חושב שמגיע לו.

נראה שמכל האנשים בישראל עליהם הצליח ביבי להערים בקסמיו ולשכנעם שהוא 'מתת האל למדינת ישראל', השכנוע העמוק ביותר הוא אצל נהתניהו עצמו. ביבי חושב באמת ובתמים שהוא הדבר הכי טוב שקרה לציבור בישראל מאז משה רבנו והישרדותו בשלטון היא הישג חשוב לעם בפני עצמו. הוא מרגיש, מאמין ומתנהל כאילו הקריאות שליוו את תחילת דרכו "ביבי מלך ישראל" הן אמיתה מוחלטת. ומכיוון שהוא מלך ודם כחול זורם בעורקיו, אז מגיע לו. מגיע לו בית, מגיעה לו גלידה והוא ראוי למיטה זוגית במטוס בדרך ללונדון גם בנסיעה של ארבע שעות. 

ביבי הוא ראש וראשון לדור החדש של הפוליטיקאים שצמח כאן שלפני שיפנו לשכנע את הציבור בצדקת דרכם, הם עברו תהליך של אוטוסגסטיה (שכנוע עצמי בלעז) ומרגע שהם מאמינים שכל מה שיעשו הוא נכון, אז כל האמצעים כשרים בשביל לשמור על השלטון לו הם זכאים.

כל פרשות הבזבוז המפורז של נהנתניהו מעירות בי געגוע לימים אחרים, בהם לראשי המדינה היה קצת יותר רגש אחריות ציבורי. תמונתו של הצלם דוד רובינגר שהתפרסמה השבוע ובה נראה מנחם בגין בטיסתו לארה"ב היא דוגמא חיה להסתאבות המנהיגים שלנו מאז הימים ההם בין אם הם מהליכוד (נתניהו) מהעבודה (ברק) או מקדימה (אולמרט). 

אז אולי לביבי באמת מגיעים כל הפאר וההדר בהם הוא חי, אבל למה זה מגיע לנו?

ומשפט אחרון בנושא: נראה שנהנתניהו הפנים את הלקח והחל לחסוך. בשבוע האחרון נערך קיצוץ מקיף במערך הדוברות במשרד ראש הממשלה ובשל כך לא ניתנה תגובתו של ראש הממשלה לפרשה האחרונה. או שאולי לא מדובר בקיצוץ ופיו של נתניהו פשוט היה מלא בגלידה...

*

לפני כמה שבועות הצעתי בבלוג זה כמה הצעות היתוליות שמשרד האוצר יכול לגזור על הציבור ובכך למלא בעוד כמה גרושים את קופת המדינה המידלדלת. השבוע הוכיח האוצר כי יצירתיותו איננה פחותה משלי כשהעלה את הרעיון לחדש את מס הארנונה על קברים. במבט ראשון זה אמנם נראה כמו מס מגוחך ודרקוני אבל האמת היא שנראה שבעניין זה היו כמה אי דיוקים והמס בעצם הוטל על חברה קדישא שתתקשה לגבות אותו מהלקוחות שלה (אני חושב ש'חוק הגנת הדייר' יקשה עליהם לפנות את תושבי בתי הקברות. וגם העניין של ביזוי המת, אבל זה פחות חשוב..). הטלת מס על חברה קדישא היא למעשה רעיון טוב של האוצר, שהרי בניגוד לתדמית ה'חסד של אמת' שלה, מתחת לפני השטח (תרתי משמע) חברות קדישא למינן מגלגלות הרבה מאוד כסף שהולך למשכורותיהם המנופחות של מנהליה והכיסים של עובדיה  ואין סיבה שהמדינה לא תיקח את חלקה מאלו.
הגיע הזמן שאת קו המחשבה הזה שבא לטפל בגופים שעושים כסף על חשבון הציבור שלו הן אמורות לתת שירות ללא הצדקה יש להרחיב ולכן, ראוי ונכון שמשרד האוצר יפנה למצוא את הכסף אצל ראשי ההסתדרות המושחתים, רשות הנמלים המסואבת, תאגידי המים המנופחים וכמובן ברשויות המקומיות שחלקן כבר מזמן הפכו להיות מוקד חלוקת ג'ובים לפרוטקציונרים. צמצום מספר הרשויות המקומיות צריך להיות יעד חסכון של מדינה שמחפשת אחר האוצר האבוד שלה. רעננה והרצליה לא צריכות לבזבז תקציב על שני לשכות של ראשי ערים, שני מהנדסי עיר, שני רבני עיר וכו'. וכנ"ל ראשון ונס ציונה,  ירושלים ומעלה אדומים, הקריות כולן, נהריה ועכו ועוד דוגמאות רבות מספור. ישראל אינה גדולה מספיק גאוגרפית בשביל להיות מפוצלת לכ"כ הרבה רשויות, ערים ומועצות מקומיות ואזוריות.
ועד אז, יחפש האוצר את הכסף אצל המתים. ואם כבר גובים מהם, הצעה: בהנחה שהמתים אכן צופים בנו ראוי ונכון להטיל עליהם לשלם אגרת טלוויזיה. ערוץ מת לנשמות מתות - אין ראוי מזה.

*

תגידו שאני פסימי (ואני לא. אני חי במדינת ישראל ועוסק בחינוך, אני הכי אופטימי שיש) אבל נראה שענני מלחמה מתקדרים באזורינו. תקיפות בסוריה, אזעקות בגולן, פצמ"רים בחרמון, בכירים אמריקאים שמסתובבים כאן יותר מדי ותרגילי מילואים 'מתוכננים מראש' בתדירות גבוהה. המצב בו פלגים אסלאמיים רדיקלים שולטים באזור הגבול הסמוכה לישראל במדינה בה מתחוללת מלחמת אזרחים ואין דין בה ואף לא דיין, מתחילה להזכיר את מה שקרה בלבנון לפני שלושה עשורים.

ומכיוון שכך נראה שלא ירחק היום בו תיאלץ ישראל להיכנס באופן פעיל למלחמה הזו, לספח לעצמה רצועה  קטנה בתוך הגולן הסורי (משהו כמו 40 ק"מ) ולנהל משם מצוד אחרי חוליות של טרוריסטים שמאיימים לחדור לגבול ישראל ולבצע פיגועים ובמקביל לירות טילים על מוקדי אוכלוסיה בצפון.

לא איש בטחון אנוכי ולכן אציע רק הצעה קטנה למקבלי ההחלטות בצבא ומשרד הביטחון. לכשתתחיל המלחמה הזו, אנא קראו לה מראש "מלחמת סוריה הראשונה", כי הרי ברור שתבוא 'מלחמת סוריה השנייה' וחבל על הזמן והאנרגיה בשביל לעדכן בדיעבד את כל השינויים האלה בספרים ובפרסומים הרשמיים. בימים של קיצוץ תקציבי צריך לפעמים לחשוב מראש על דברים כאלה..

*

ולכל מי שתהה האם האנטישמיות באירופה שוב הרימה ראש ובגינה לא עלתה מורן מזור לגמר האירוויזיון, אני מציע לצפות בשיר הנוראי שלה שיפריך את הטענה הזו. במחשבה שנייה, תחסכו לכם את זה.

בגין במטוס (מתוך דף הפייסבוק של הצלם דוד רובינגר) געגוע לימים בהם לראש הממשלה לא היו שלושה בתים