"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו" כך טוענת הגמרא במסכת קידושין. הלו, גמרא, תתעדכני! יופי?! אולי אם היינו מחליפים את המילה "יופי" בצירוף המילים "שחיתות שלטונית" אולי היה יותר הגיון בדברי הגמרא, אבל מילא.
כבר הרבה זמן אני חושב לכתוב את הפוסט הזה (ולו רק בגלל שלא כתבתי פוסטים זמן ארוך מדי. לפחות לא כאן) ואין הזדמנות טובה יותר מאשר ערב שבוע הבחירות לראשות העיירה בשביל לכתוב אותו. אז נכון, רבים יתעצבנו בגלל הדברים שאכתוב, יתלוננו ויגידו שאני 'עוכר ירושלים', 'אנטי דמוקרטי', "מכשיר את השרץ" וכיוצא באלו כינויים מחמיאים אבל ניחא. על העקרונות שלי אני לא הולך להתפשר וזהו. ועכשיו אחרי ההקדמה הארוכה הזו לענייננו:
אין צורך להסתיר את העובדה שמשה ליאון הוא מועמד גרוע לראשות העיר. ליאון איננו מועמד גרוע בגלל שהוא גר רוב השנים בגבעתיים (עוד לא נולד הפוליטיקאי שהגיע רב בשביל 'לעשות טוב') או לא מכיר את מפגש השייח' (וואו, איך הוא לא מכיר את מפגש השייח', מקום תרבות כל-כך חשוב...). ליאון הוא מועמד גרוע כי אין לו רקע של ניהול של ארגונים מורכבים כמו עירית ירושלים או של עשייה ציבורית וכי כשליברמן ודרעי הם האנשים ששולחים אותך למשימה אז כנראה שאתה לא בדיוק גרויסע מציאה.
אבל משה ליאון הוא לא האיש עליו אני רוצה לדבר. הפעם אני מעדיף להתעסק בזה שבשם הליברליזם, הפלורליזם והחילוניזם מסתמן ע"י רבים מחבריי, מכריי ואנשים בסביבתי כאביר על הסוס הלבן - ניר ברקת. ניר ברקת, ראש העיר המכהן, הוא מועמד גרוע. הוא לא מועמד גרוע כי הוא מזגזג בין הימין והשמאל הפוליטי, הוא לא מועמד גרוע כי הוא אשכנזי ולבן, הוא מועמד גרוע כי הוא ראש עיר גרוע. וזו סיבה מספיק טובה כשלעצמה.
כשברקת ניצח במירוץ לראשות העיר לפני חמש שנים, הוא היה התקווה של ירושלים המתחדשת. כמו רבים מבני גילי, התגייסתי לשכנע אחרים להצביע לו. הוא נראה אמין, משכיל, מחובר ובעיקר, לא חרדי. מאז הבחירות הקודמות, התבגרתי, למדתי, התחתנתי והחכמתי. במקביל, גם התאכזבתי. ראיתי את ראש העיר שתמכתי בו עסוק בניראות במקום בעשייה. משקיע בתרבות, במרתונים, באירועים גדולים ובפסטיבלים במקום להתעסק במה שחשוב לתושבים. ראיתי אותו מזניח את הרווחה, את החינוך, את התחבורה ואת העסקים הקטנים. ראיתי גם את רחובות העיר, המטונפים, המוזנחים, בהם אמא לא יכולה לעבור על המדרכה עם עגלה כי מכוניות חוסמות את המעבר ובהם זקנים לא יכולים לעבור בגלל עצים שלא פונו שלושה שבועות אחרי שלג. ראיתי את מצב החינוך המדרדר, את הוונדליזם ברחובות, את הקללות והאלימות ושמעתי את קולות הנוער שלא נותן לישון בלילה כי אין אף מסגרת שתדאג לתעסוקה בשבילו. מצאתי את עצמי משלם יותר ויותר על דיור, בזמן שחצי עיר עמוסה בדירות רפאים מבלי שאזכה להנחה של שקל אחד בארנונה (כי סטודנטים שמרוויח כסף, לא זכאי להנחה ועל זוגות צעירים אל לנו לדבר...). חוויתי עומסי תנועה גדלים והולכים, הנהלת רכבת קלה שעושה בציבור הנוסעים כבשלה ושעות של חיפוש אחר חנייה מבלי הועיל ביודעי שזו עדיין האלטרנטיבה היותר טובה (כי לסמוך על התחבורה הציבורית בעיר אי אפשר). ראיתי סטודנטים עוזבים את העיר שנייה אחרי שסיימו ללמוד את התואר מבלי להביט לאחור ולו לרגע (ובניגוד לסיפורים שמספרים לנו - ירושלים ממש לא מתחדשת). נכון, ניר ברקת לא אשם בכל התחלואים שהזכרתי, אבל הוא גם לא עשה דבר לפותרם.
ראיתי גם את ההבטחות חסרות השחר שמטה ברקת מפרסם ואת הסטטיסטיקות שהוא מוציא לאור (if you torture the data long enough it will confess) ואינני מאמין למילה מהן. אינני מאמין כי בחמש שנים האחרונות כל מה שראו עיניי מתפתח בעיר הוא נושא התרבות הנראית לעין והגלויה. נפתח מתחם הרכבת, הושק מרתון ירושלים, הגיעה הפורמלה אחת. היפ היפ הוריי. חבל שברקת וצוותו לא מכירים את פירמידת הצרכים של תומאס מאסלו שאומרת שאנשים קודם כל עסוקים בצרכים פיזיים וצרכי קיום (חינוך, כלכלה, תחבורה, למשל) ורק אח"כ בצרכי הגשמה עצמית (תרבות, למשל...). ברקת היה עסוק בלהעצים את אלה שכבר מועצמים ובלתמוך באלו שלא צריכים תמיכה. אני לא מזלזל בתנופה עסקית ושגשוג תרבותי אבל הם לא יכולים לבוא על חשבון הדברים האחרים, הם לא יכולים לבוא על חשבון הציבור הרחב. כאלה שמעדיפים את טובתם של אינטרסנטים על חשבוננו יש לנו מספיק בממשלה (יאיר לפיד ונתניהו, מצלצל מוכר?) אנחנו ממש לא צריכים עוד אחד בעיר שלנו.
אז מה אני מציע? אני באופן אישי אצביע למועצת העיר בלבד ובכך אמצה את זכותי הדמוקרטית. ליאון איננו מועמד מתאים בעיניי ואני לא מעוניין לתמוך בו וברקת לא ראוי לכך שאצביע בשבילו. הערכים בהם אני מאמין הכוללים השקעה בחינוך, ברווחה ובאחר חשובים לי מספיק בשביל שלא אוותר עליהם רק כי ברקת הוא 'המועמד הפחות גרוע'. ברקת זלזל בערכים שחשובים לי ועכשיו שיסתדר בלעדיי. אני הסתדרתי בלעדיו בחמש שנים האחרונות.
אוי ואבוי לה לירושלים שאלו המועמדים על ראשותה. העיר שהיא אורו של עולם ירדה מגדולתה, שקעה השמש בצהרים (כמו שאומרים בש"סניקית). הגיע הזמן שהעיר הזאת, שתקועה יותר מדי בעבר שלה וחרדה לעתיד שלה, תתחיל לדאוג להווה שלה, לכאן ולעכשיו, לפריפריה החברתית שנוצרה בה, לעוני הרב, לחינוך הילדים ולהפיכת העיר למקום שאנשים רוצים לגור בו.
נו מילא, אולי בבחירות הבאות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה