דמוקרטיית הנוחות

(סיכום שבוע 3/11-9/11)

בעיקר עסקנו ב...: אביגדור ליברמן שזוכה השבוע בבית משפט השלום מעבירות של שוחד והפרת אמונים. בית המשפט זיכה והתוכחה החלה. היו כאלה שהאשימו את הפרקליטות על-כך שתפרה לליברמן כתב אישום מגוחך ממנו יצא זכאי. אחרים האשימו את כל מערכת המשפט על עינוי דין שנמשך למעלה מ-17 שנה והסתיים בלא כלום. אבל רבים וטובים האשימו דווקא את ליברמן עצמו שבעזרת תעלולים, פעלולים וסוללת עורכי דין מכובדת הצליח לצאת זכאי מהתנהלות מושחתת המלווה את עבודתו שנים וימשיך בדרכיו הנלוזות עד לכיסא ראש הממשלה. לדידם, איווט הוא בעצם עיוות ומערכת המשפט גם היא לא יכלה לשטיקים שלו.

התגובות למקרה של ליברמן הזכירו לי עוד אירוע תקשורתי שמלווה את העם היושב בציון בחודש האחרון - הבחירות לראשות עירית בית שמש. במערכת בחירות זו, שהייתה סוערת מתמיד זכה לבסוף המועמד החרדי משה אבוטבול תוך שהוא גובר ב-900 קולות בערך על המועמד של המחנה הציוני (חילוני ודתי-לאומי) בעיר, אלי כהן. זכייתו של אבוטבול הוציאה מיד לרחובות אלפי חילונים ודתיים בבית שמש במחאה על תוצאות הבחירות. המפגינים קראו לבחירות חוזרות או לחלוקת העיר לשני חלקים - אחד ציוני ואחד חרדי והתלוננו על-כך שקולות רבים במגזר החרדי זויפו ופתקים רבים נפסלו להצבעה. 

וכאן המקום לעלות כמה שאלות על שני האירועים הללו ובכך למצוא את הקו שמחבר בין שניהם:

יכול להיות שליברמן על אף התנהגותו הכוחנית, הברוטלית והמתנשאת עדיין פועל כחוק? יכול להיות שלמרות שליברמן הוא כנראה שר החוץ הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל (להוציא את היחסים עם רוסיה) הוא לא היה צריך להיות מושעה מהתפקיד? הייתכן שאלה שקוראים לליברמן גזען סובלים מגזענות בעצמם? 

ועל אותו משקל נשאל על המאורעות בבית שמש - יש מצב שבבית שמש יש רוב חרדי ובדמוקרטיה הרוב מנצח? האם יש סיכוי שהחרדים זכו בבחירות האלו ביושר ובגלל זה לא נמצאו עדיין הוכחות שייגרמו לבחירות להיפסל? יכול להיות שהציבור הציוני בבית שמש לא מסוגל להשלים עם התבוסה שלו שנעשתה באופן חוקי ופשוט מתבכיין? האם אפשרי הדבר שגם חילונים, דתיים לאומיים ואחרים מזייפים קולות ולא רק חרדים וערבים? יכול להיות שכל הסיפור בבית שמש מריח מגזענות?

הדמוקרטיה במובן הפשוט שלה היא שלטון העם. היא שואפת לאפשר שלטון שיווני ככל האפשר של הרבדים השונים במדינה. היא באה גם להגן על החלש בתוכה. דמוקרטיה היא לא מצב בו כשהתוצאות טובות לי אז מצוין וכשהן לא אז אכלו לי שתו לי. בדמוקרטיה יש סיכוי שגם לחרדים יש רוב ויש סיכוי שגם עולה חדש בעל גינונים כוחניים הוא לגיטימי. 

ביום-יום אני מוצא את עצמי פעמים רבות לא מרוצה ממה שקורה במדינה הזו. קשה לי עם הציבור שהולך ונהיה קיצוני יותר ומתלהם יותר כלפי ערבים וכלפי האפשרות שיום אחד יהיה פה שלום, קשה לי עם אבירי השמאל שייעשו הכל כדי שזכותו של פלשתינאי לחיות לא תירמס אבל יתייחסו אל המתנחל כאל פחות מבן אדם וילעגו לזכותו לשמור על ערכיו. קשה לי עם שנאת חינם, קשה לי עם גזענות, קשה לי עם הדרת נשים, קשה לי עם קפיטליזם חזירי שרודף את האדם הקטן וקשה לי עם הכוחניות שהאנשים בישראל מגלים אחד כלפי השני. אבל כל זה לא אומר שעם התופעות האלו זוכות להצלחה לה הן זוכות כאן, אז צריך לשבור את הכלים, להתייחס בביטול לתוצאות או פשוט להחליף את העם. כל שעלינו לעשות כשרצון הבוחר שונה מאיתנו הוא לעשות חשבון נפש, לנסות להבין מה קרה ולחתור לשינוי ע"י חינוך והטפה לדרך שבה אנו מאמינים וחושבים שהיא הנכונה. ואם לא עשינו זאת, מה לנו כי נלין. זו המשמעות של דמוקרטיה וזו המשמעות של ליברליזם - דעתי כנראה שלא פחות חשובה מדעתו של אף אחד אחר.

איווט ליברמן. גזענות כלפי גזען?

150 מילים על:

עופר עייני - עופר עייני הודיע השבוע על התפטרותו מתפקיד מזכיר ההסתדרות. אחרי שסיימתי לנגב את ים הדמעות שזלג מעיניי למשמע ההודעה התפניתי לשאול את עצמי מה היו הישגיו הגדולים של האיש. ובכן, על אף העובדה המלבבת שעייני הצליח לאגד עובדים רבים נוספים תחת כנפי ההסתדרות, נראה שעייני יישר קו עם הממשלות האחרונות בכך שגם הוא ויתר על החלשים בתמורה להישרדות החזקים. ההסתדרות בראשות עייני היטיבה עם הוועדים החזקים (חברת חשמל, רכבת ישראל, הנמלים) אבל לא דאגה מספיק לעובדים הסוציאליים, הלכה עם הרופאים אבל שכחה את האחיות. מי שהגיע למו"מ עם כוח – זכה לעוד כוח בחסות עייני ומי שלא – זכה לפשרה. כזו שרואה בעיקר את טובתו של בעל-הכוח תמורת דיבידנדים קלים לחלש. גם המחאה החברתית, בה עייני נתפס כגורם ממסד ולא הצליח למנף דרכה שום שינוי לאדם העובד הפשוט גילתה את שידענו -ההסתדרות טובה למקורבים בלבד. ועל-כן ברוך שפטרנו, ניפגש כשתהיה מנהל חברה גדולה במשק ונבין סופית שגם יו"ר ההסתדרות היוצא הוא קפיטליסט.  

הר החרמון - השבוע התפרסמה בתקשורת הידיעה שמספרת על כך ש"מחירי הכניסה לאתר החרמון יוזלו ב-30% החל מהשנה". הכיצד? המדינה החליטה להחכיר לקיבוץ נווה אטי"ב המתפרנס מניהול אתר החרמון את הקרקע ל-50 שנה ובתמורה היא מקבלת תמלוגים של 5% מההכנסות והקיבוץ מתחייב להוריד את מחיר הכניסה בכ-30%. מלבב, מרגש, מרשים ומשמח. אך לפני שאנחנו קופצים על אורי אריאל, שר הבינוי והשיכון בנשיקות וחיבוקים לאור הישג מרהיב זה נזכיר לכם מה שמו של דפוס הפעולה בו מדינת ישראל משתמשת במקרה דנן – פרוטקשן קוראים לזה וזוהי שיטה שמשמשת ארגוני פשע.

כי מה בעצם קרה פה? מדינת ישראל ראתה שהר החרמון הוא פרה חולבת להכנסות ורצתה להשתתף בחגיגה הכספים הזו וכל זאת בשם הגנה על משאב לאומי לטובת הציבור. את מינהל מקרקעי ישראל לא מעניינת זכות הציבור להשתמש במשאב טבע בזול (שלא נדבר על 'בחינם'), מעניין אותה שעכשיו היא תקבל חלק מההכנסות. הר החרמון הוא נכס של הציבור והכניסה אליו צריכה להיות בחינם ולא אגורה יותר.  

הר החרמון. קוראים לזה פרוטקשן.

מכתב השבוע:

ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, 

שמעתי אותך השבוע מדבר בכנס קיסריה על-כך שאין לעלות מיסים לחברות הגדולות ושאנחנו צריכים להפסיק להיות פופוליסטים ולהאשים עשירים על עושרם. רציתי לומר לך מר נתניהו, שאני גאה בך על כך שאתה אינך פופוליסט. כבוד גדול הוא לנו שיש לנו ראש ממשלה שאינו פופולארי לא במפלגתו, לא בציבור, לא בקרב שכנינו ולאחרונה, גם לא בקרב האמריקנים. זה רק מראה איזה איש אמת אתה שמוכן להקריב מהפופולאריות שלו לטובת מה שהוא רואה לנכון לטובת הציבור בישראל.

רציתי להגיד לך, ביבי היקר, שגם אני הולך בדרכך ועושה דברים לא פופולאריים. למשל, אני משלם מיסים, כחוק. למרות שרבע מדינה חיה על שוק שחור, החלק השני לא מגיע לרמת המס וחלק נוסף זוכה להנחות מופלגות ממך. אני גם עושה מילואים כל שנה, למרות שרק 5% מהאוכלוסייה עושים את זה, עד כדי כך לא פופוליסט אני. עוד אציין בפניך ביבי יקירי, שלמרות שכולם נבהלים לרכוש דירה אשתי (שגם היא לא פופוליסטית) ואני מוותרים על הרעיון, פשוט לא בא לנו לשלם 250 משכורות (או משהו באזור) על גג מעל לראשינו ולכבול את עצמנו  למשכנתה לאיזה 250 שנה (או משהו באזור). 

בקיצור, ראש ממשלתי היקר, אני הולך בדרכך ואני גאה להכריז שגם אני לא פופוליסט, לא התפופלסטי בעבר ואני לא מתכוון להתפפלסט בעתיד!  (וחוץ מזה, רק שתדע לך שאני שמתי לב, אבל אשאיר את זה בינינו, שבשביל להיות פופוליסט צריך באשכרה לעשות משהו ואתה לא פופוליסט כי כבר 5 שנים בערך אתה לא עושה שום דבר).

סינסירלי,

יאיר

הרשימה השבועית:

עכשיו כשהאיראנים הולכים להגיע להסכם עם המערב על תוכנית הגרעין שלהם ולמערכת הביטחון לא נותר הרבה זמן לאיים עלינו בנוגע לאיום השיעי, הנה הצעה ל:

חמישה איומים אסטרטגיים חדשים שהרמטכ"לים וראשי המודיעין הבאים יכולים להשתמש בהם:

1. האיום הצפון קוריאני  - כי כבר בתנ"ך כתוב שמ"צפון תפתח הרעה"

2.האיום הטורקי - כי ארדואן שונא אותנו ובמלחמה איתו "הכל כלול".

3.האיום האמריקאי - כי בקצב שהיחסים ביננו מידרדרים, תוך שנה-שנתיים גם הם יכולים להיות איום.

4.האיום הרוסי - כי ליברמן (אה סליחה, פוטין) הוא סכנה לכולנו.

5. האיום הגרמני - כי כבר כמעט 70 שנה שקט בגיזרה הזו וכל שובר קופות צריך סרט המשך...

חידת השבוע:

אם ג'רמי לוין, מנכ"ל טבע היוצא ועופר עייני, מזכיר ההסתדרות היוצא, הגיעו להבנות ביניהן לגבי פיטורי עובדים לפני שלושה שבועות ואז שניהם סיימו או מסיימים את תפקידם ובהתחשב בכך שהיה מדובר בכל מקרה בהבנות בעל-פה, מה הסיכוי שההבנות האלה יצאו לפועל?